מה לדעתכם גרם להתאבדותו של רובין ווילאמס?
שחקן מוכשר בחסד, מצליח ומוערך.

האם אלו התרופות שגרמו למותו של רובין וויליאמס?

האם זו ההתמכרות לסמים או אלכוהול?
האם זה הפרקינסון שהתגלה בגופו?

לא הכרתי את רובין וויליאמס אישית. מאוד נהנתי מהסרטים שבהם שיחק.
תמיד ניכר שהפגין עומק רגשי, רגישות אנושית לאחר. ניתן לראות בתפקידים רבים שבחר לגלם, פנטזיית הצלה שלו את האחר / את עצמו.

הצלה מסביבה לא מקדמת, משיגעון, מילדות להורים לא פנויים רגשית, מחברה קפיטילסטית -שקרית. תמיד תפקידיו הפגינו ערנות לכאב ולסבל האנושי. כדרמה וכסינמה תרפיסטית אני אומרת שלא ניתן לומר על אדם אחד לאחד שמה שהוא בוחר לגלם כשחקן מצביע על האתגרים שלו בחיים, אולם כמו שיש בכל בדיחה שמץ של אמת, גם בכל דמות שמגולמת ע"י שחקן, יש נגיעה למיתרי הלב של השחקן. יש משמעות לבחירות מקצועיות. אנשים רבים העלו דאגה ליקיריהם, בעקבות התאבדותו של רובין ווילאמס. מכיון שרבים פוחדים לדבר על הנושא החשוב הזה, הוא פעמים רבות נדחק לפינת לב חשוכה, ומתגלה רק לאחר מעשה. אז מה עושים כדי להקדים תרופה למכה? אני נזכרת במה שלמדנו בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, במגמת פסיכותרפיה, בקורס של ד"ר מייקל בנד בנושא "אובדנות כצוהר לחיים". שם למדנו שכאב לב זה דבר שעלול להצטבר, עד לכדי נקודת שבירה. המסקנה העיקרית שלי כמטפלת מהקורס הזה היתה שאנשים רבים חווים כאב לב, סוג של בדידות, שנובעת מהקושי לחלוק חוויות חיים מסוימות עם הסביבה, לצד טראומה אלימה שחוו בילדות. כך קורה שהם מסוגלים לחשוב על רצח.. האמנם הם רוצים לרצוח את עצמם? היתכן שיש מי שגרמו להם כאב עצום, והשאירו אותם בחווייה של בדידות? של אשמה? של שנאה? פעמים רבות אנשים חשים שהם כועסים, שונאים ומאשימים עצמם, בזמן שהם בעצם נחנקים מזעם על מישהו בקרבתם. חוסר האונים שלהם גדל מול הזנחה, נטישה רגשית, חולשה ודיכאון או אלימות של אחרים כלפיהם. קשה לילד לומר לעצמו שהוא כועס על אימו או אביו, "קל יותר" להפנות כאב זה כלפי העצמי. כך קורה שאכזבה, זעם ותיסכול מופנמים כלפי העצמי (אדם חש שנאה עצמית, בזמן, שהוא בעצם מרגיש רגשות מורכבים וקשים כלפי מישהו בסביבה שלו). כך נוצרת בטעות הרגשה שאין מוצא לכאורה, שכביכול נשארת לבד. 'שזה הגורל שלך'. אבל למעשה זה בכלל לא כך! תמיד יש למי לפנות!!! כאשר כאב הלב טופח, חשוב וקריטי ביותר לפנות לדמות שאיתה כן אפשר לדבר. כשכאב מצטבר, הוא מכביד על היכולת לראות את המציאות נכונה, הוא מקשה על האדם לתפקד. ברב הפעמים מדובר בעצב ובחוסר תקווה, ולא בדיכאון (ענין זה מוכח סטטיסטית!). הצטברות של כאב לב מובילה לנקודת שבירה. ונקודת השבירה היא המסוכנת ביותר, זו נקודה , שהיא מעבר ליכולתו של אדם לשאת לבדו את מה שהוא עובר. ואם הגעתם אליה – פנו לחבר. פנו למשפחה. שתפו אנשים שאוהבים אתכם. חישבו מה החברים הטובים שלכם או אחיכם, או הוריכם יגידו אם ידעו שהתאבדתם. האם יש מישהו, שכשאתם מדברים איתו, אתם מרגישים יותר טוב? מישהו שאתם נהנים להיות בחברתו? צלצלו אליו! כמובן שמה שיכול מאוד מאוד לעזור , זה פניה לטיפול, היום יש טיפול ציבורי זמין לכל אדם. ההתחלקות בחוויות הכואבות, עם אדם, שאין מחיר לכך שהוא יודע. כשמדובר בדמות מכילה, וגם שעוזרת לראות את האור בקצה המנהרה, את הטעם שיש ב'להחזיק' את הכאב, את האפשרויות המגוונות להתמודדות עם הבעיה, את האופציה להפוך לימון ללימונדה.. יש מי שישמור על כך שכאב הלב לא יגיע לנקודת שבירה. אם חשבתם על התאבדות – רב הסיכויים שהמוות שלכם הוא החמצה של הרבה טוב שיכול עוד לבוא. לפעמים זה לא נראה כך, ונדמה ש"סוף העולם הגיע" עבורכם. למען האמת, יש מקרים וחוויות כואבות מאוד מאוד. ויחד עם זאת, הקערה תמיד יכולה להתהפך על פיה.